דברי ההספד של אבינועם גולן

 

גיורא

 בית הורי היה צמוד לבית הוריו של גיורא, פעם בבית האבן ולאחר מכן בשכונת הרכבת,

שנינו גדלנו באותה קבוצה בגן ובחברת הילדים.

משה ולאה, הוריו, הקדישו ימים ולילות לא חסכו מאמצים על מנת לתת לגיורא את כל הנדרש.

כשעברנו למוסד גיורא המשיך במסלול שאיפשר לו להתקדם בקצב שלו, מאוד העריך ואהב את בית הספר בגבעת חיים ובעיקר את בנימין מנהל בית הספר .

בגמר הלימודים גויס לצבא ושרת שירות מלא, לאחר מכן חזר והחל לעבוד במספוא ובהמשך הפעיל ברפת את חלוקת המזון ופינוי הזבל שנים רבות.

אהב לדבר ולהיפגש עם חברים בעבודה ומחוץ לעבודה, מאביו למד את טעמה של הסיגריה,

את אהבת האדם ואת היכולת לשוחח על כוס קפה עם הקבלנים, הנהגים, האיכרים והחקלאים מגן שומרון, כרכור והכפרים שבסביבה.

כל מי שרצתה קצת זבל, אדמה ריחנית או סלע לגינה פנתה לגיורא שתמיד נענה ברצון והיה מוסיף וזורק בגמר ההובלה כמה מילות חיבה, בעוד הסיגריה תקועה בקצה פיו מתחילה לחרוך את שערות שפמו, תמיד בצניעות בשקט ובסבלנות ללא גבול.

במשך שנים שימש נהג בית ועשה את עבודתו נאמנה,

באחד הימים פגש את תמי וברוב עם התחתנו והקימו בית בעין שמר.

 המשפחה התרחבה נולדו בזה אחר זה אסתי, ליגל וזהר.  הילדים שנולדו לאסתי ובעלה יניב: עידן, מיכל ויעל הפכו את תמי וגיורא לסבים מאושרים.

השנים האחרונות לא הטיבו עם גיורא, מצבו הבריאותי הידרדר והקשה עליו ועל המשפחה,

מדי פעם היה מספר לי כמה אהב את המפגשים המשפחתיים ואת השהייה במחיצת הנכדים.

תרשו לי להודות לצוות המרפאה והרווחה שליווה את גיורא בשעותיו הקשות לאורך תקופה ארוכה ובסבלנות אין קץ, למנו אלון שעבד עם גיורא ושימש לו אוזן קשובה ומתחשבת.

היום אנחנו מביאים אותך בצער אל מנוחתך, יהי זכרך ברוך.

 ניחומים למשפחה שלא תדעו עוד צער.

דברי ההספד של אסתי, בתו של גיורא

 

 אבא יקר,כל כך עצוב לי ולנו לכל המשפחה, זה לא נתפש, וכל כך כואב שאין לתאר, שלושת השבועות האחרונים מאז הנפילה שלך, והאשפוז בבית החולים היו קשים לעיכול. תמונות מהן חולפות לי בראש, הסבל, ההידרדרות המהירה במצבך, הכל קשה כל כך.

אבל לפחות אני יודעת וקצת מתנחמת שהיינו לצידך והשתדלנו לעזור לך כמה שאפשר, להעניק לך את עזרתנו ואותנו, כדי שתראה אותנו ושתבין שאתה חשוב לנו. קיווינו שתראה שלנו הייתה עוד תקווה, היינו אופטימיים שעוד נראה אותך עומד בחזרה על הרגליים, אבל לצערנו הכל התגלגל אחרת.

קצת לפני הנפילה חגגנו את ליל הסדר, ולמרות הקושי והמרחק באת איתנו, והיית מוקף בילדים, בנכדים ובמשפחה הרחבה. ראינו שקשה לך, אבל התמודדת והתרכזת במשפחתיות, בלהיות ביחד. אפשר היה לראות כמה נהנית והתמונה הזו צרובה לי בראש עכשיו והיא כל כך חשובה, אבל עדיין גם כל כך כואבת, לא מאמינה שלא אראה אותך יותר, ושלא תבוא לארוחות שישי יותר, ולארוחות החג, הרי כל כך אהבת את המפגשים המשפחתיים, את הארוחות המשותפות.

בשנים האחרונות סבלת המון, הבעיות הבריאותיות תקפו אותך מהמון כיוונים, אבל תמיד כשהגענו ראיתי אותך פורח, זורח ממש, כל כך חיכית לנכדים שיגיעו, כל כך אהבת אותם והם אוהבים אותך. תמיד התגאית בהם, כל פעם אמרת לי באושר "תראי את הקטנה/קטן הזה הם יהיו משהו מיוחד אני אומר לך", עידני ממש גדל אצלכם. הנכד הראשון - מכל צעד שלו התרגשתם כל כך, והבנות הדהימו אותך בלי הפסקה כבשו אותך בשנייה, נתת להם הכל תמיד.
 הם מתגעגעים מאוד.

גם בנו, בילדים שלך, התגאית תמיד, בהישגים שלנו, במי שאנחנו, בכל הישג שהשגנו ובכל צעד שהתקדמנו תמיד נדהמת וסיפרת והתגאית, בצבא, בלימודים בעבודה, היית שם תמיד כשהיינו צריכים. 

אז אבא יקר, מתגעגעים מאוד ולא מצליחים לעכל, מתנחמים רק שהסבל שלך נגמר ואתה נח עכשיו.  

תנוח על משכבך בשלום

דברי ההספד של עלוית מרקם

הי גיאס, 

לא הספקתי להיפרד ממך,

לא ידעתי שאתה עומד ללכת ולא לחזור.

לו ידעתי, הייתי באה לבקר אותך

(אולי עם קופסת שרתון) 

ולהגיד לך את הדברים שתמיד אהבתי בך:

 את הנדיבות האין סופית שלך, 

 את טוב הלב והרצון לעזור בלי חשבון-

 תכונה שלא פעם שילמת עליה מחיר כבד...  

את התמימות הילדית והשמחה הפשוטה. 

 בסתר לבי קראתי לך "אליפלט"- 

אתה יודע, כמו ההוא מהשיר. 

תחסר לי על הספסל ליד הכלבו ובבריכה 

 עם החיוך הזה והקריאה:   

"הי עלוית טוב לראות אותך! איפה את? עזבת את הקיבוץ?"

 לא גיאס, לא עזבתי, סתם הייתי עסוקה ולא ידעתי שאתה זה שעומד לעזוב.

אני לא מאמינה בחיים שאחרי המוות אבל מה אכפת לי לנסות: אני יודעת שלא תגיד לי לא, בכלל אין לך מילה כזאת בלקסיקון – 

אז אם במקרה תפגוש אותו – 

תמסור ד"ש – סבבה?

 על אהבת האדם ושמחת הפשטות, מילים לזכרו של גיורא

גיאס היקר,

ככה בדיוק נתפשת עבורי. אוהב אדם, מכל גיל, צבע, עדה ושפה. לא התנשאת  מעל אף אחד. הקשר הבלתי אמצעי שופע ההומור והפשטות הנפלאה שקרנה ממך הנגישה בקלילות אותי אלייך. חיבבתי אותך מאוד. הקשר בינינו התחזק בתקופה בה עבדנו יחדיו אצל מנו.

הייתה כימיה נפלאה מהרגע הראשון. היית נגיש, ספונטני ואותנטי מאוד. הצד הילדי שבך איפשר דיבור פתוח ללא מעצורים וחומות. הרגשתי שאין פער גילאים בינינו וזה היה נפלא. אהבת פשטות ושמחת בה. לא חיפשת תחכום, לא שפטת את האדם. היית נאמן לחברייך והאמנת בהם. היית שופליסט (נהג שופל) חבל על הזמן. נהג בית, נהג מפעל הגומי, רפתן מעולה.

אהבת את כל אלו שהיו עמך במגע והם אותך.  היית בן בית בחממה, חלק מפרלמנט שמאוד אהבת וציפית לו. כך גם בבריכה ותמיד העלית מצב רוח טוב ושמחה על ליבי. 

 סיפרת בחום ואהבה גדולה על משפחתך,  היית גאה בהם מאוד ובהתפתחותם.

שיתפת על בני קבוצתך ועל הקשר החזק ביניכם.

אהבתי את האותנטיות שבך, ההומור החיוך

ואהבת האדם באשר הוא אדם.

מתגעגע למפגשים ספונטניים או מתוכננים אתך בהם תמיד הייתה אווירה נהדרת. 

תודה על מי שאתה

גיורא, אתה דמות בלתי נשכחת!!!

אוהב תמיד, אביעד שפירא

זהו דרכו של עולם

פתאום -

אתה הולך ונעלם

מבלי לגמור את הסיגריה,

עוד משהו טעים.

זהו דרכו של עולם

שקודם אתה חי,

אחר כך אתה מת.

משאיר אחרייך

את כל החפצים

שנתת בהם חיים.

זהו דרכו של עולם

כאילו נעלם.

הכל שותק ומשתתק

ואתה עוזב

אל תוך הרסיסים שמתפזרים,

אל תוך הרסיסים שנשארים.

 

אורן אדר